פסק-דין בתיק ע"פ 2368/07

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ח. שילוני) מיום 26.4.07 בת.פ 3019/03.  הערעור מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.  

2.         כנגד המערער וכנגד אחר, בן משפחתו, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר להונות- עבירה לפי סעיף 440 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן- החוק), התחזות כאדם אחר- עבירה לפי סעיף 441 ו-29 לחוק העונשין, זיוף בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 418 רישא  וסעיף 29 לחוק וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיפים 415 רישא, 25 ו-29 לחוק. 

            בכתב האישום נטען כי המערער קשר קשר עם  קרוב משפחתו, עבד אל חאק בן נעים עבד אל חאק (להלן- האחר) להונות את משרד החינוך ולהיבחן במקומו בשתי הזדמנויות שונות בבחינות הבגרות במועד קיץ תשס"א, תוך הצגתו בכזב  כעבד אל חאק.

            כן נטען כי בתאריך 7.5.01 נערכה בחינת הבגרות בעברית לדרוזים בביה"ס התיכון ע"ש רונסון בדלית אל כרמל.  עבד אל חאק נרשם לבחינה זו.  לשם קידום הקשר ומימושו, התייצב המערער בביה"ס ונבחן במקומו של האחר, תוך הצגתו במרמה כאחר ובכדי לקבל את הציון בעברית לדרוזים במרמה. 

            כן נטען כי בתאריך 12.6.01 נערכה בחינת הבגרות באנגלית בבית הספר התיכון ע"ש רונסון בדלית אל כרמל.  עבד אל חאק נרשם לבחינה זו ולשם קידום הקשר ומימושו, התייצב המערער בבית הספר ונבחן במקומו של האחר באמצעות תעודת זהות מזוייפת של האחר שעליה הופיעה תמונתו של המערער, תוך הצגתו בכזב כאחר בכדי לקבל את הציון באנגלית במרמה.

            במעשיהם אלה, כנטען בכתב האישום, קשרו המערער והאחר קשר להונות את משרד החינוך, זייפו מסמך וניסו לקבל ציוני בגרות במרמה, בנסיבות מחמירות המתבטאות בכך כי האחר היה שוטר בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, המרמה בוצעה כלפי משרד ממשלתי ומדובר בשני מקרים בתקופה קצרה.

3.         ביום 7.12.06, לאחר שמיעת ראיות, הורשעו המערער והאחר במיוחס להם בכתב האישום.

ביום 26.4.07, נגזרו על המערער העונשים הבאים:

מאסר בפועל של 6 חודשים, אותו ירצה בעבודות שירות במשטרת מעונה, מאסר על תנאי למשך 12 חודשים  למשך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין, בתנאי שלא יעבור עבירות מרמה על פי סימן ו' בפרק י"א לחוק העונשין וקנס כספי בסך של 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו.   

4.         לטענת המערער, טעה ביהמ"ש קמא בהרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ;

            לטענתו, עובר להגשת כתב האישום שירתו הוא וקרובו במשטרת ישראל והמערער היה גם סטודנט לאדריכלות ועיצוב פנים במכללת "יד נתן" שליד עכו.  המערער נחקר במחלקה לחקירות שוטרים, הכחיש את המיוחס לו והעלה טענת אליבי לפיה  ביום 12.6.01, יום הבחינה באנגלית, הוא שהה בלימודיו במכללה ולא ייתכן כי היה בביה"ס בדלית אל- כרמל.

            המערער טען כנגד דחיית טענת האליבי שהעלה, תוך הסתמכות על יומן הנוכחות במכללה, שהציג העד מגל מרטין (ת/24).  לטענתו, עפ"י עדות עד ההגנה, יוסף ברוכי, שהעיד ביחס למרחק ולזמן הנסיעה בין ביה"ס "רונסון" בדלית אל- כרמל למכללת "יד נתן", לא ייתכן כי המערער שהה באותו יום ובאותן שעות נטענות, בשני המקומות. 

            כן טען כי ביהמ"ש קמא אימץ את חוות דעתה של מומחית להשוואות כתבי יד, מטעם התביעה ודחה את חוות דעתה של הגרפולוגית מטעם ההגנה, שהגיעה למסקנה בסבירות גבוהה כי המערער לא כתב את בחינות הבגרות נשוא כתב האישום בעברית ובאנגלית וכי הכתב, בשתי הבחינות הנ"ל, אינו כתב ידו של המערער.  לטענתו, לא היו בפני מומחית התביעה דוגמאות כתב ידו של המערער והשוואתה נעשתה על סמך בקשות לרישום ללימודים שנתפסו במכללה בה למד ואילו העובדה כי מומחית ההגנה הגיעה למסקנתה ברמה של סבירות גבוהה, אינה מהווה סיבה מספקת לדחיית חוות דעתה.

            עוד טען המערער כי לא נתפסה תעודת הזהות המזויפת, לכאורה,  אלא מה שהוגש לבית המשפט הוא צילום תעודת הזהות.  לטענתו, עד התביעה מר חוראני, לא זיהה בוודאות את המערער בעדותו בביהמ"ש ובמסגרת החקירה לא נעשה מסדר זיהוי.   מדובר, לטענת המערער, בליקויים של ממש בחקירה, שיש בהם כשלעצמם, להשמיט את הבסיס לכתב האישום.

            לטענת המערער, היו גרסתו והסבריו הגיוניים, וביהמ"ש קמא שגה בכך שהרשיעו על סמך ראיות בלתי מבוססות ובלתי מספקות לשם הרשעה בפלילים.  לטענתו, היה מקום לזכותו, ולו מחמת הספק.

            לחלופין, טען כי העונש שהושת עליו חמור מדי, בנסיבות העניין.  לטענתו, חלוף הזמן, הימשכות ההליכים, העובדה שפוטר מהמשטרה, הכתמת עתידו ועובדת היותו נעדר עבר פלילי, מהווים נימוקים מספיקים להטלת עונש של מאסר על תנאי במקום העונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.  כן טוען המערער כי היה מקום לאבחן בינו לבין האחר ולהקל בעונשו שלו. 

5.         לאחר ששמענו טענות הצדדים, עיינו בטיעוני ב"כ המערער ובתיק ביהמ"ש קמא, על מוצגיו, מצאנו לדחות את הערעור.

            ביהמ"ש קמא, בהכרעת דינו המנומקת והמפורטת, הסביר כי טענת האליבי של המערער הופרכה  על ידי עדותו המהימנה של עד התביעה מגל מרטין, מרצה במכללת "יד נתן" בה למד המערער, שהעיד כי המערער הגיע לשיעור שלו במכללה, ביום 12.6.06 בשעה 12:00, ולפיכך יכול היה, המערער, מבחינת לוח הזמנים, להיבחן באותו יום בבחינת הבגרות באנגלית בביה"ס בדלית אל -כרמל ולהגיע לאחר מכן, לשיעור במכללת "יד נתן", עד השעה 12:00. 

            נראה כי הדבר משתלב היטב גם עם עדותו של עד התביעה, סאלח חוראני, מנהל מרכז בחינות הבגרות- אקסטרניים, כי המערער מסר את מחברת המבחן שלו בשעה 11:00.  ביהמ"ש קמא נתן אמון מלא גם בדבריו של עד זה, שהוא עובד ציבור וביהמ"ש קמא קבע כי "אין לו כל מניע אישי כנגד מי מהנאשמים."